אנו עומדים בפתחו של יום השואה והגבורה ומס' ימים לאחר מכן בפתחו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
לצערנו, לא מעט אנשים חווים במהלך חייהם טרגדיה אישית כתוצאה מאובדן בן משפחה, קרוב משפחה, חבר או מכר.
הכאב מתעצם והרגשת האובדן גדולים ככל שהאובדן קרוב יותר. זה מתבטא  בעיקר בתקופת מגיפה, אסון לאומי או מלחמה.
כדי לנסות ולהתגבר – עד כמה שאפשר – על הצער, הכאב, הרגשת האובדן והגעגועים מצאתי לנכון להביא את התייחסותו של הרמב"ם לנושא.

הרמב"ם מסביר כי ישנם שני כוחות עיקריים השולטים בנו: 
האחד הוא כוח החיים: זהו כוח פנימי ומולד (אנשים נולדים אתו) והוא הכוח המניע העיקרי המאפשר חיים.
השני הוא כוח החיות (מלשון: "חיים"), הוא פנימי ונרכש עם הזמן. זהו הכוח המאפשר בעיקר בריאות ויכולת לחיות ולתפקד.
הכוח הראשון הוא פנימי והכוח השני הוא נרכש.
הדברים הללו נשמעים פשוטים והגיוניים. 
בניגוד לכוח המולד, הכוח הנרכש תלוי לגמרי בבחירתנו. 
כל בן אדם שחווה טרגדיה מקבל זאת בצורה שונה מאחרים: כנראה שכאב זה חלק מהחיים.

אי אפשר לבחור חיים נטולי כאב, אבל אולי כן אפשר 
לבחור בתוך הכאב והשכול לאמץ את מה שיש לנו.
בן אדם שחווה טרגדיה ומחליט להמשיך לחיות צריך לנסות ולהשאיר את עצמו באזור המואר של החיים על אף כל העצב, החושך והכאב.

ציטוט מדברי אישה ששכלה את בעלה (לוחם בסיירת מטכ"ל) ב 7.10.2024 
"לאחר אובדן כה קשה ונורא חזרתי לאט לאט לתרגל אפילו דברים פשוטים לכאורה.
התחלתי בדברים קטנים: לחזור לנשום, לעמוד יציב , לנסות לחייך ובעיקר להתמודד עם ההבנה שהחיים לא תלויים בנו
אבל הבחירה בחיים היא בהכרח עלינו".

ציטוט נוסף מספר דברים (פרק ל' פסוק י"ט , פרשת "ניצבים – וילך"): 
"העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ. החיים והמוות נתתי לפניך: הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחייה".
זהו ציווי אלוהי מרכזי ואחד הציוויים החשובים אותם ציווה הקב"ה את עם ישראל. 
הבחירה בחיים היא לא רק בקשה או דרישה, אלא ממש ציווי אלוהי. הציטוט הנ"ל בא להבהיר לנו באופן חד משמעי: הקב"ה ברא תחילה את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בם ומציג את שתי האפשרויות היחידות העומדות בפניי האדם: 
לבחור בין הטוב לבין הרע, בין החיים לבין החידלון שהוא למעשה תהליך איטי של סוף ידוע מראש,
היינו גסיסה ממושכת ולאחריה מוות .

בשורות טובות וחיים ארוכים
אורי נחום 
קלאבהאוס אלון, טבריה.